יש אנשים שמרגישים לא טוב אחרי ארוחה, ומייד חושבים שזה סתם משהו לא התעכל בצורה נכונה. אחרים מתרגלים לכאבי בטן, לנפיחות, לעייפות, לתחושת כבדות, ומנסים לתפקד כרגיל. כאילו מדובר בגורל שנכפה עלינו משמיים. ואז יום אחד זה כבר לא מדובר בתחושה קצת לא נעימה. אלא בדבר מה שממש פוגם לנו באורח החיים הלכה למעשה.
מדובר בשלשולים שחוזרים שוב ושוב, ירידה במשקל בלי סיבה, כאבים שמופיעים בעיקר אחרי לחם או עוגה, ולעיתים אפילו תחושת עילפון אחרי אכילה.
ייתכן אולי שמדובר ברגישות לגלוטן.
חשוב לי לעשות סדר. יש הבדל בין רגישות לגלוטן, בין אלרגיה לחיטה, ובין צליאק שהוא מצב רפואי מוכר, אוטואימוני, שמאובחן בדרך כלל באמצעות בדיקות דם. לפעמים זה תורשתי, לפעמים לא. לפעמים מגלים בגיל צעיר, ולפעמים בגיל בוגר פתאום מתחילים לסבול, ורק אז מתברר שהגוף כבר צעק במשך זמן רב; פשוט לא ידענו לתרגם את הצעקה הזאת.
צליאק ורגישות לגלוטן: מה בעצם קורה בגוף?
צליאק היא מחלת מעיים אוטואימונית. המשמעות היא שמערכת החיסון מזהה את הגלוטן כאויב ומגיבה בצורה תוקפנית. התגובה הזו יוצרת דלקת ברירית המעי, וכאשר הרירית מודלקת ופגועה, הגוף מתקשה לפרק מזון כמו שצריך ולהפיק ממנו את מה שהוא אמור להפיק.
אחת הדרכים הפשוטות להסביר את זה היא כך: במעי אמורה להיות מערכת עובדת של פירוק וספיגה. כשיש צליאק פעיל, משהו במנגנון הזה פשוט לא עובד כמו שצריך. במילים אחרות, המעי מאבד מהיכולת שלו לתפקד בצורה אופטימלית, ואז מתחילה שרשרת של תגובות: כאב, שלשול, חולשה, ירידה במשקל, ולעיתים גם חוסרים תזונתיים.
וזה בדיוק המקום שבו אנשים מתבלבלים, כי לא תמיד מדובר רק בבטן. לפעמים זה כאבי ראש. לפעמים זו חולשה. לפעמים זו תחושה שהגוף לא עומד בזה, במיוחד אחרי מאכלים מסוימים.
איך מזהים רגישות לגלוטן? הסימנים שחוזרים שוב ושוב
רוב המטופלים לא אומרים לי יש לי צליאק. הם אומרים משהו הרבה יותר פשוט:
"כל פעם שאני אוכל אני מרגיש לא טוב." ובאמת לפעמים הרגישות הזאת, בין אם מדובר בצליאק ובין אם מדובר באי-סבילות לגלוטן, עוברת לידינו. אנחנו לרגע לא חושדים שזה זה.
הסימנים הם מגוונים ושונים. כמובן שאציין שהם לא בהכרח מעידים על רגישות לגלוטן:
- שלשולים שמתחילים פתאום, או חוזרים בתדירות גבוהה
- ירידה במשקל, לפעמים אפילו בלי לשים לב
- תחושת חום פנימי (חם לי מדי בגוף)
- כאבי בטן והתכווצויות אחרי מאכלים עם קמח
- בחילה, אי-נוחות כללית, כאבים לא ברורים
- עייפות חזקה אחרי אוכל, עד תחושת עילפון
- ובחלק מהמקרים גם כאבי ראש שמופיעים בהקשר לאכילה
מה שמאפיין את זה הוא בעיקר החזרתיות: אותו דפוס שחוזר שוב ושוב, במיוחד סביב מאכלים שמכילים גלוטן; חיטה, שעורה, ולעיתים גם רכיבים שמתחבאים בתוך מזון מעובד.
כשהדפוס הזה חוזר, רוב האנשים מגיעים לרופא, מתארים את התסמינים, ואז נשלחים לבדיקת דם שבה אפשר לראות סימנים שמתאימים לצליאק או לרגישות. זו בדיקה קלאסית שמסייעת לקבל אינדיקציה ראשונית טובה מאוד.
כחלק מטיפוליי הנטורופתיים, אני גם משלבת אבחון אירידיולוגי שמסייע לבחון האם אכן מדובר בסוגיה בריאותית זו, או שמא ישנם היבטים שורשיים יותר שגורמים לתסמינים שצוינו לעיל, להופיע אצל המטופל/ת.
ילדים קטנים וגלוטן: כשהם לא יודעים להסביר, אבל הגוף מסביר במקומם
אחד הדברים שהכי חשוב לי להגיד הוא שצליאק ורגישות לגלוטן יכולים להופיע בכל גיל.
אצל ילדים קטנים זה לפעמים מורכב יותר, כי הם לא תמיד יודעים להגיד כואבת לי הבטן אחרי מזון כזה או אחר. הם רק נעשים חסרי שקט, מתלוננים שכואב להם בלי סיבה ברורה, לפעמים מאבדים תיאבון, לפעמים שלשולים חוזרים, ולעיתים ההורים פשוט מרגישים שמשהו לא יושב טוב.
ובמצבים כאלה, מספיק לפעמים פירור קטן, שאריות של חיטה במזונות כאלו ואחרים, כדי שהילד ירגיש מיד שמשהו לא בסדר. לכן, אם מאבחנים צליאק (או חשד משמעותי), צריך להבין שזה לא מקום לכמעט. התזונה חייבת להיות נטולת גלוטן באופן מאוד מדויק.
את האבחונים שאני עורכת ניתן גם לערוך אצל ילדים, ובכך לבחון אכן את מקור הסוגייה הבריאותית.
חשוב לי לעצור כאן ולהזהיר מנקודה נפוצה: דיאטת גלוטן לא עושים בבת אחת
יש תופעה שאני פוגשת בה לא מעט, והיא אנשים שמחליטים יום אחד לעשות דיאטה מאוד קיצונית. מכריזים בריש גלי שהם מפסיקים לצרוך גלוטן וסוכר כדי לרדת במשקל.
בהתחלה זה מרגיש קל, אפילו מעורר תחושת ניקיון בגוף. אבל אז, אחרי תקופה, נשברים וחוזרים לאכול את המזונות הרגילים שכוללים גלוטן, סוכר וכיוצ"ב.
למה אני מציינת את זה?
כי לרוב, אחרי דיאטות קיצוניות שכאלו, הבטן מגיבה בעוצמה: כאבים, התכווצויות, אי-נוחות חריפה.
מה בעצם קורה?
הגוף התרגל להימנע, ואז החזרה החדה יוצרת תגובת עומס, לעיתים ממש תחושה של אלרגיה או רגישות שהתפתחה. לכן אני תמיד אומרת: אם אתם עושים שינוי תזונתי כזה, הרי שהוא חייב להיות חכם, מדורג ומפוקח.
בלי החלטה חדה של יום אחד, ובלי חזרה חדה להרגלים הנושנים אחרי חודשיים.
מי שבוחר להוריד גלוטן לתקופה מסוימת, כדאי שיעשה את זה במבנה מסודר, ולא בסגנון "הכול או כלום"; פשוט כי הגוף שלנו לא אוהב קיצוניות.
איך מאבחנים באמת? בדיקות דם, נוגדנים, והחשיבות של דיוק
ברוב המקרים מתחילים בבדיקת דם.
אבל יש גם בדיקות נוגדנים ספציפיות שמאפשרות להבין אם מדובר בצליאק, ברגישות לגלוטן, או במצב אחר במערכת העיכול.
יש כמה סוגים של נוגדנים, והרעיון הוא לבדוק מה בדיוק הגוף מסמן ואיך הוא מגיב. זה חשוב כיוון שלא כל כאב בטן הוא צליאק, ולא כל שלשול הוא גלוטן. מערכת העיכול יכולה להגיב גם לעומסים אחרים, רגישויות אחרות, ואפילו סטרס מתמשך שמחליש את המעי.
וכשהאבחון מדויק אז הטיפול מדויק.
וכשהאבחון לא ברור, אז אנשים עושים ניסויים על עצמם, וזה בדרך כלל רק מבלבל ומחמיר.
חשוב לי לומר שאין תרופה טבעית לרגישות לגלוטן: התזונה היא הטיפול
אחד המשפטים הכי חשובים בנושא הזה הוא שאין תרופות טבעיות לגלוטן. גם לא תרופות מן הרפואה הקונבנציונלית המערבית.
הטיפול הוא תזונתי. אבל כאן בדיוק אנשים לעתים שוגים, כי להוריד גלוטן נשמע פשוט, בפועל זה דורש הרבה יותר:
- לבדוק כל רכיב שנכנס לפה
- ללמוד התנהלות נכונה בבית ובחוץ
- להבין איפה מסתתר גלוטן
- ולדעת לבנות תפריט שלא משאיר את הגוף בחוסרים
כשאדם מוריד גלוטן בלי להבין מה הוא עושה, הוא עלול להגיע למצב של:
- רזון קיצוני
- חוסר ברזל
- חוסר בחומצה פולית
- חוסר בחלבון איכותי
- חוסר בסידן
- וחוסר במינרלים וויטמינים שהגוף חייב כדי לתפקד
זה מצב מסוכן, כי במקום לטפל בבעיה, מה עשינו? למעשה יצרנו בעיות חדשות.
נטורופתיה לטיפול ברגישות לגלוטן
תזונה נטולת גלוטן צריכה להיות תזונה שמחזיקה גוף.
היא צריכה לכלול:
- חלבון נכון, שמספק חומצות אמינו (שרשרת שלמה, לא “משהו פה ושם”)
- ירקות, פחמימות מתאימות, שומנים טובים
- שילוב נכון של ברזל, חומצה פולית, סידן
- ותוספים מותאמים במידת הצורך (לפי מצב הגוף בפועל, לא לפי טרנד)
המטרה שלי היא שהמטופל לא רק יימנע מהגלוטן, אלא גם יבנה מחדש את הכוחות שלו: שיתחזק, יעלה במשקל אם צריך, ירגיש יציב, ושהמעי יוכל להירגע.
ודעו: צליאק שלא מטפלים בו, עלול להוביל לסיבוכים קשים
אנשים לפעמים מנסים "להשתיק" את התסמינים עם תרופות, או פשוט מתרגלים לאי-נוחות וחיים איתה.
אבל כשמערכת העיכול דלקתית לאורך זמן, וכשהמעי לא מתפקד כמו שצריך, הגוף נשחק. ובמקרים מסוימים, הזנחה מתמשכת יכולה להעלות סיכונים למחלות משמעותיות מאוד, כולל בעיות חמורות במעי.
אז לא, זה לא מקום לפאניקה.
אבל כן, זה מקום להתייחסות רצינית, ולתהליך נכון.
אם אתם חושדים ברגישות לגלוטן: אל תישארו לבד עם זה
שמי יעל בן-חור, נטורופתית, אירידיולוגית, קינסיולוגית והרבליסטית.
אני פוגשת בקליניקה אנשים שמגיעים אחרי חודשים או שנים של כאבי בטן, שלשולים, חולשה, ירידה במשקל, עייפות מתמשכת ותחושה כבדה שאין כוח כבר לחפש מה לא בסדר. לפעמים הם כבר ניסו להוריד גלוטן לבד, לפעמים הם רק חושדים, ולפעמים יש אבחון רפואי ברור והם פשוט לא יודעים איך לחיות עם זה נכון.
במצבים כאלה, המטרה שלי היא לעשות יחד אתכם סדר: להבין מה מקור הבעיה, לבנות תזונה נטולת גלוטן בצורה חכמה שלא יוצרת חוסרים, וללמד אתכם איך להתנהל בצורה יציבה ונכונה לאורך זמן.
אם אתם מרגישים שהגוף שלכם מגיב בצורה חריפה לאוכל, הרי שזה הזמן לבדוק, להבין, ולהחזיר לעצמכם את השקט.
אפשר להשאיר פנייה באתר או ליצור קשר לתיאום שיחת ייעוץ ראשונית.
