לאורך כל ההיסטוריה האנושית, מחפש האדם אחר הדרכים הטובות ביותר לשמור על בריאותו ואיך לרפא חוליים שונים.
באופן הטבעי ביותר, ובהתאם למשאבים שעמדו לרשותו החיפוש הזה כיוון את הקהילות כולן, החל מהקדומות ביותר, לחקור את השפע שיש לעולם הטבע שסביבן להציע. שהיה זמין נגיש ומסקרן. עיקר ההתמקדות הייתה בצמחים. צמחי מרפא, נוסו, נבדקו והתגלו כאחת הדרכים היעילות והמהירות ביותר לבניית מערכת בריאות מסורתית.
לצמחים מרכיבים כימיים מורכבים ושונים זה מזה והקדמונים למדו להתאים את הצמח לחולי. הצמחים היוו את הבסיס למערכות הבריאות המסורתיות וממשיכים, עד לעצם היום הזה להיות מרכיב חיוני ברפואה המודרנית. המאמר שלפניכם מעט שונה מהמאמרים הקודמים. המאמר דן בהתפתחות תורת צמחי המרפא, והשימוש ההיסטורי בצמחי המרפא מימי קדם ועד לימינו אלה.
שורשי רפואת הצמחים
קיימות עדויות ארכיאולוגיות המצביעות על כך שכבר לפני כ- 60,000 שנים, השתמשו בצמחים לצרכי טיפול ורפואה.
באתרי קבורה עתיקים התגלו גרגרי אבקה מצמחי מרפא עובדה המוכיחה כי כבר אז, בימים הרחוקים ההם, הכירו בסגולות הריפוי של הצומח. את השימוש המתועד הראשון ניתן למצוא חרוט על לוחות חימר של השומרים (התרבות העתיקה ביותר הידועה לנו).
הם חרטו את סגולות צמחי המרפא שהכירו וקטלגו אותם על פי אופן התאמת כל אחד מהם לטיפול במחלה ספציפית. גם במצרים העתיקה, פפירוס האברס (פפירוס מצרי קדום בענייני רפואה, המתוארך ל-1550 לפנה"ס) מפרט למעלה מ-700 נוסחאות לתרכובות רפואיות, מבוססות צמחים.
תאמינו או לא, חלק מאותן תרכובות ואותן המלצות עתיקות יומין, משמשות אותנו עד עצם היום הזה.
המסורות המזרחיות - כינוסן ואיסופן של תורות צמחי המרפא
לרפואה הסינית המסורתית שורשים בני מעל ל -2,500 שנה.
הרפואה הסינית המסורתית השתמשה (ומשתמשת עד לימינו אלה) בגישה הוליסטית לבריאות הכוללת שימוש במגוון רחב של צמחי מרפא תוך שימת דגש על הקשר שבין גוף ונפש.
" Shennong Bencao Jing" / "Divine Farmer's Materia Medica" - הרפואה הסינית
ספר סיני עתיק העוסק בחקלאות ומהווה עד היום טקסט יסוד ברפואה הסינית המסורתית. הספר חובר כנראה בסביבות 200 לפנה"ס, והוא מקטלג 365 חומרי מרפא ובהם צמחי מרפא, בעלי חיים ומינרלים.
הספר מחלק את החומרים הללו לשלוש קבוצות עיקריות :
עשבי תיבול לא רעילים ומחדשים – עשבי תיבול בעלי רעילות מסוימת אך טיפוליים וצמחי רעילים אך תגובתיים ויעילים מאד למחלות ספציפיות. עבור כל אחד מהצמחים או החומרים המוצעים בו ניתן תיאור של הטעם, הטבע והיישומים הרפואיים המותאמים לו.
הספר נחשב לאחד מאוספי המרשמים הרשמיים העתיקים והטובים ביותר של הרפואה הסינית והוא ממשיך להיות מוזכר גם בימינו – ברפואה הסינית המודרנית.
איורוודה (Ayurveda) מערכת הרפואה ההודית העתיקה
משמעות המילה "איורוודה" מגיעה מסנסקריט, כלומר "מדע החיים". מקור האיורוודה בהודו לפני למעלה מ-3,000 שנה.
וזו אחת ממערכות הריפוי העתיקות ביותר בעולם. האיורוודה מבוססת על האמונה שבריאות ואיכות חיים תלויים באיזון שבין הנפש, הגוף והרוח. האיורוודה מבוססת על שלושה סוגי אנרגיה בסיסיים: ואטה – חלל ואוויר, פיטה אש ומים, וקאפה מים ואדמה, שמה דגש על מניעה ומעודדת שמירה על הבריאות באמצעות תזונה, אורח חיים, צמחי מרפא וטיפולים כמו יוגה ומדיטציה.
למרות שמקורה במסורות עתיקות מאד, בהודו מקפידים להשתמש בה, וכמו הרפואה הסינית גם האיורוודה צברה פופולריות ברחבי העולם כרפואה משלימה.
עידן החקר והגילויים ועליית הרפואה הבוטנית המערבית
עידן החקר – החל מסוף המאה ה-15 ועד תחילת המאה ה-17 – נבע ממניעים רבים ומגוונים ובהם: חיפוש אחר נתיבי סחר חדשים, סקרנות מדעית, חיפוש אחר מוצרים חדשים כמו תבלינים, התפשטות הנצרות ועוד.
מגלי ארצות וסוחרים אירופאים גילו לא רק דרכי ים חדשות, אלא גם הביאו לחילופי יבולים ובהם צמחי המרפא, בהם נתקלו תוך המפגשים עם תרבויות ילידים ברחבי אפריקה, אמריקה ואסיה. הכנסתם של צמחי מרפא חדשים לאירופה סללה את הדרך לפיתוח רפואת הצמחים המערבית.
De Materia Medica בתרגום מספרדית – מתחום הרפואה
דיוסקורידס – רופא ופרמקולוג יווני מהמאה הראשונה, חיבר אנציקלופדיה בת חמישה כרכים על רפואת צמחים וחומרים רפואיים נלווים. באנציקלופדיה הוא מתאר כ-600 צמחים וכ-1,000 תרופות, תוך פירוט סגולותיהם הרפואיות, אופן הכנתם והשפעותיהן האפשריות. האנציקלופדיה הזו נחשבת עד לעצם היום הזה לאחד מספרי רפואת הצמחים החשובה והמשפיעה ביותר בהיסטוריה ומשפיעה עד היום אפילו על הרפואה המערבית.
גאלן שהיה רופא ופילוסוף רומי, ביסס על סמך האנציקלופדיה גישה שיטתית לפרקטיקה רפואית אשר חיזקה עוד יותר את חשיבותה של הרפואה הבוטנית בכתבים רבים נוספים משל עצמו. לשניהם יש חלק עצום בהבנת כוחם של הטיפולים באמצעות צמחים והשפעתם על שיטות העבודה של מרפאים טבעיים בני זמנינו רבה. חשוב מאד לציין ששני אלה גם הניחו את הבסיס לתחום הפרמקולוגיה המתפתח, ותרופות מודרניות רבות נגזרות מהצמחים שהם חקרו ותיעדו.
תקופת הרנסנס
בתקופת הרנסנס חלה עלייה ניכרת במחקרי הבוטניקה. באותה תקופה פורסמו מדריכים וספרים מאוירים המפרטים בקפדנות צמחי מרפא שונים, תכונותיהם ושימושיהם בשיטות ריפוי.
ניקולס קלפפר, היה רופא צמחי מרפא מהמאה ה-17, שכתב ספר בשם "הרופא האנגלי". בספר תמך בשימוש בצמחי מרפא כאמצעי ריפוי באופן שיהיה זמין לכל.
קלפפר האמין שהריפוי צריך להיות נגיש לכולם, ללא קשר למעמד חברתי. העניין הגובר הזה, במחקרים בוטניים, הניח את הבסיס לצמיחתה של הפרמקולוגיה המודרנית והמשיך להשפיע על שיטות הרפואה ההוליסטית והצמחית עד לעצם ימינו אלה.
העידן המודרני והמעבר לתרופות
המאות ה-19 וה-20 סימנו נקודת מפנה משמעותית בהיסטוריה של צמחי המרפא, והובילו אל עידן חדש של פיתוח תרופות. להתקדמות הטכנולוגית ופריצות הדרך המדעיות, שחוללה המהפכה התעשייתית, היה תפקיד מרכזי בהאצת פיתוחן של תרופות סינתטיות שמקורן בתרכובות צמחיות. זו התקופה בה החלו מבודדים חלקים מהתרופות המסורתיות מצמחים שלמים לכדי תמציות מטוהרות.
סנוניות ראשונות ומוכרות לתופעה היו בידוד המורפיום מפרג המורפיום ב 1804 והכינין מקליפת עץ צינכונה ב 1820. זו הייתה תחילתה של הפרמקולוגיה כתורה מדעית בפני עצמה. חוקרים החלו בודקים את המבנים הכימיים של התרכובות הללו, מנגנוני הפעולה והשפעתם על הגוף, וכיצד ניתן לשנות אותן לשם שיפור היעילות והפחתת תוצאות לוואי.
תוצאת החקירות הללו הובילו לראשית פיתוחן של תרופות סינטטיות המבוססות על תרכובות צמחיות. היכולת לבודד ולסנתז תרכובות ספציפיות אפשרה מינון מדויק יותר, ויצור תרופות חדשות בעלות יעילות טובה יותר. מהפכה ברפואה. התמקדות זו בתרכובות בודדות, גרמה לשתי תופעות. האחת, ירידה חדה בשימוש בצמחים שלמים לריפוי והאחרת התעלמות מהיתרונות האפשריים של תרכובות המורכבות מצמחים שלמים שונים.
במחצית השנייה של המאה ה-20 התעורר גל עניין מחודש ברפואת צמחים, במיוחד בהתייחס להיבטים שונים של הרפואה המשלימה, ולצד התקדמות הטכנולוגית המרשימה החלו לחקור, בגישה מדעית, את התרופות הצמחיות המסורתיות.
צמחי המרפא השימוש העכשווי והאימות המדעי
המדע המודרני החל באמות יעילותם של טיפולים צמחיים מסורתיים רבים, באמצעות שיטות מחקר קפדניות, כולל ניתוחים פיטוכימיים (כימיה של הצמחים) וניסויים קליניים. תוצאות מחקרים אלה סללו את הדרך לפיתוחן של תרופות חדשות בהשראת צמחי המרפא.
שילוב הידע המסורתי, עתיק היומין עם מחקר קפדני, מדעי וחדשני – תורם לגישור מדהים וחשוב מאין כמוהו בין הרפואה העתיקה לפרקטיקות הרפואיות העכשוויות ובזכות זאת ממשיכים צמחי המרפא למלא תפקידים חשובים ומשמעותיים בתחום הבריאות.
מחקרים המדגישים את יעילות צמחי מרפא ספציפיים. כמו למשל התכונות האנטי-דלקתיות של כורכום, זוכים להכרה מהקהילה המדעית.
לסיכום
ההיסטוריה של צמחי המרפא משקפת את הקשר המתמשך של האנושות עם סגולות הריפוי של הטבע. החל משיטות הריפוי העתיקות עתיקות ועד לתורת הרוקחות המודרנית, הרפואה על בסיס צמחי המרפא הייתה ועודנה – רלוונטית.
נכתב על-ידי יעל חור, מטפלת ברפואה משלימה.
